עדכון מיוחד - יום רביעי - 31/7/13 - הישרדות משפחות

ובכן.. הבוקר קמנו בשש ועשרים כדי לצאת לסיור 42 האיים המפורסם. הסעה אמורה הלהגיע בשבע ורבע. הגיעה ברבע לשמונה.. אספו אותנו והעבירו אותנו למזח שם נתנו קפה וטוסט וגלולות נגד בחילה. עלינו לספיד בואט ו... כאן מתחיל הכיף... שעה של נסיעה מהירה על גלים קופצניים עם שפריצים מכל כיוון. הגענו לנקודה הראשונה שם קיבלנו מסכות ושנורקלים. אני והבנים ניסינו לשנרקל ולא הצלחנו. הבנים עלו ואני ניסיתי שנית. היה נחמד. הראות היתה בינונית.
בשלב הזה כבר כולם היו עייפים ועצבניים. משם שטנו לסייט סיינג לראות את ארבעים ושניים האיים. גם כאן התמונות יותר מפתות. לאחר מכן שטנו למקום שקט ורגוע לאכול צהריים. השרימפסים היו מעולים !
וכאן מתחיל הכיף הגדול. שטנו למקום נוסף למטרת קיאקינג. אני, טל ויואב על קיאק . איך שהתחלנו נפתחו ארובות השמיים ( ולא נסגרו עד לרגע זה...) דמיינו אותנו מקייקים בגשם שוטף. היה מדהים. הקטע הכי טוב היה שנכנסנו מתחת לסלעי האי כך שהאי מכסה עלינו והגשם שוטף בחוץ. מטורף... חבל שלא יכולתי לצלם. בדרך חזרה הפעלנו כוחות משותפים לחתירה מאומצת. טלטל שלי היתה ענקית. לא התרגשה ולא נלחצה וחתרה כמו גדולה.
כשהגענו עדיין לא ניתן היה לשוט חזרה בגלל  מזג האוויר אז מה שעשינו זה פשוט לשבת בתוך המים החמימים כשגשם זלעפות יורד עלינו. התל אביבים היו אומרים: הזוי. אחרי כמעט שעה ככה נחלש טיפה הגשם אבל לא לגמרי. השיט חזרה היה רטוב מאין כמוהו אבל אני רואה בזה חוויה. הגענו למלון רטובים עד לשד עצמותינו ואחרי מקלחות חמות חטפנו הפסקת חשמל בחדר וגילינו גם שאין ווי פי בגלל הגשם. מחר היינו אמורים לשוט לקוטאו אבל מזג האוויר צפוי להיות גשום בשלושת הימים הקרובים. ביקשנו מהמרכז למטייל לבטל אבל הם מסרבים להחזיר את הכסף אלא אם יהיה איזה משוגע שירצה לצאת מחר לשיט הזה.

מאחר ואין חשק לצאת החלטנו לנסות את שירותי השליחים של פיצה קומפני. כדי לא להסתבך עליתי לקבלה ונעזרתי בפקידה כדי לבצע את ההזמנה. להפתענו אחרי עשרים דקות הגיע השליח הרטוב והפיצה הגיעה ללא אף טעות.
זהו. קרן שפוכה ודוויה מיום שכזה ( ולחשוב שהיא לא עלתה על הרפסודות בצ'אנג מאי...).
זהו בינתיים. נעביר את הערב כאן כנראה ומחר נחליט מה נעשה בהמשך...

יום שלישי - 30/7/13 - סדנת בישול

הבוקר קמנו ברגוע. בעשר אמורה להגיע הסעה לסדנת בישול תאילנדי. הזמנתי מהנרכז למטייל יום קודם. ההסעה הגיעה רק ב 10 וחצי. מסתבר שאיתנו בסדנה עוד זוג שהמלון שלהם בחוף למאי. אספו אותם ואז באו אלינו ואז חזרנו חזרה לחוף למאי . הסדנא מתקיימת בבית של הגברת צ'ניטה. 1200 באט לאדם. הבית נמצא בהרים בין  העצים ומשקיף לנוף חביב. הסדנא הועברה על ידי דייב הנחמד. למדנו שלושה מתכונים תאילנדיים. לא שאני זוכר משהו אבל חילקו לנו את המתכונים בסוף. האוכל התאילנדי הוא ספייסי אבל ללא מונוסודיום גלוטמט. הם מוסיפים סוכר לכל דבר כדי לעדן את החריפות. כולנו השתתפנו חתכנו ערבבנו וטיגנו בווק. בסוף יושבים לאכול את מה שעשינו. היה טעים.
חזרה למלון ושריצה בבריכה עד אחרי הצהריים. חצי מהמלון ישראליים. כולם עשו את אותו מסלול. צפון , קוסאמוי, בנגקוק.
החלטתי להתקלח במקלחת החיצונית. היה מרענן.
בערב החבר'ה נשארו במלון לאכול ואני הלכתי לאיצטדיון קוסאמוי לצפות בערב איגרוף תאילנדי. את הכרטיס קניתי ביום שבת אחרי שישבנו בבזיליקום. כרטיס וי איי פי. שורה שנייה מהזיעה.
החוויה מענינת. יש טקס לפני  כל קרב. בהתחלה עומדים להמנון הלאומי. כל מתאגרף עושה מין תנועות ריקוד וחימום. הקרב הראשון היה בין שני ילדים בני אחת עשרה בערך. אחר כך קצת יותר מבוגרים. באמצע הקרב השלישי פרשתי. הבנתי את הרעיון.
חזרה למלון דרך נהרות הביוב של קוסאמוי....

יום שני 29/7/13 - מנוחה..

היום הוקדש למנוחה... השכמה מאוחרת לארוחת בוקר ולבריכה. אחרי שעה שיעמם לי אז הלכתי לבדוק מה יש לספא של המלון להציע. Body Bliss נראה לי כמו חבילה מפתה.  רק 3,000 באט לאדם....

באחת עשרה אני וקרן הזנחנו את הילדים ונכנסנו לשעתיים וחצי של פינוק... בואו תתפשטו ותלבשו תחתונים מצחיקים מבד שקוף... חצי שעה סאונה. חצי שעה קרצוף הגוף עם גרגירים. חצי שעה של עטיפת הגוף באלוורה ופאפאיה. הגוף חנוט בניילון נצמד. לי זה היה קשה לא לזוז כל כך הרבה זמן אבל קרן אומרת שזה עשה פלאות לעור שלה. בסוף מסיימים בשעה של עיסוי שמן. הגברת הקטנה שטיפלה בי ציינה ש neck and back very tired. צודקת. לא יודע מאיפה לקטנה הזו יש כל כך הרבה כוח במרפקים ובאצבעות..
יצאנו רעננים לאכול צהריים בבריכה. אני החלטתי לנסות להגיע למרכז דרך החוף. יצאתי להליכה לאורך החוף היפה. בדרך חלפתי על בתי מלון ובונגלוס שונים. שלנו הכי יפה...
בסוף חתכתי מזרחה לכיוון הרחוב הראשי. נכנסתי למרכז למטייל להזמין קורס בישול למחר וסיור לקוטאו ליום חמישי.
בדרך חזרה חיכיתי עשרים דקות לסונגטאו. בערב זה לא קורה. כל דקה חמישה עוברים.

מנוחה קצרה מלון וחזרה לעיר לארוחת ערב. לאחר סיבובים סביב עצמנו ונסיון לשבת במסעדת captain kirk. שמומלצת ב tripadvisor קמנו כי יואב התקשה עם הריחות.
בסופו של דבר פיצה האט. פחות טעים מפיצה קומפני וגם יותר יקר. הסתובבנו עוד קצת ובשמונה וחצי עלינו ל starz cabaret. מופע קברט של ליידי בויז ששרים/שרות ממיטב להיטי הדאנס כולל דיווה של דנה אינטרנשיונל. תופעה. אני נהניתי. יואב וירדן היו בהלם. קרן ריחמה עליהם וטל אמרה שהיה סתמי.
סיום הערב בסטארבאקס. הסיום הקבוע של הערבים שלנו. כל ערב שבאנו ראינו ילדה קטנה יושבת בצד וצופה בסרטים במחשב. בטח בת או אחות של אחד העובדים. ממש ריחמנו עליה.

שאטל של עשר ורבע חזרה למלון ולילה טוב...

יום ראשון - 28/7/13 - סיבוב מסביב לאי

אחרי שינה טובה קמנו לארוחת בוקר נחמדה. החבר'ה המקומיים פה במלון מזכירים קצת את נותני השירות באילת. קצת עייפים.
ברבע לעשר הגיע צ'אי המדריך נהג שלנו ולקח אותנו לסיבוב מסביב לאי. בדרך ראינו את ההיילייטס. ביג בודהא. פסל עם הרבה ידיים. נקודת תצפית. מפל עם בריכה. סלעי סבא וסבתא שזה שני סלעים שמזכירים איברי מין. מה אגיד. לא משהו . בלשון המעטה. אחרי שלוש שעות ביקשנו לחזור. המדריך היה מעפן. לא בא איתנו. לא הסביר וחצי מהזמן היה בטלפון. קרן והילדים חזרו למלון. אני הלכתי להזמין סיור 42 איים. במרכז למטייל היה רק ליום רביעי. הוזמן. החלטתי ללכת ברגל חזרה למלון. קצת קשה אבל לא נורא. שריצה בבריכה עד שנפלה עלי עייפות.
פרשתי לתנומה עד שש בערב.
החבר'ה חזרו רעבים מהבריכה אז נסענו לפיצה קומפני. היה טעים. טל עשתה צמות . אני הלכתי לראות מה זה בית חב"ד. ממה שראיתי זה בסך הכל מסעדה עם אוכל ישראלי ועם הרבה ישראליים רעשניים. הסתובבנו עוד קצת וחזרה למלון בשמונה וחצי.
בתשע בערך שמענו פיצוצים כאילו פיגוע. מסתבר שאלו היו זיקוקים שנורו לכבוד החתונה של איזה זוג בריטי שפגשנו במהלך היום. העוצמה של הזיקוקים היתה ממש חזקה.
אחרי שנרגענו הלכנו לישון. מחר יום סתלבט כעיקרון. עד שאתחרפן.

יום שבת - 27/7/13 - אוי קוסאמוי

ובכן. הבוקר הרשינו לעצמנו לקום בתשע.
ארוחת הבוקר חביבה ומלאה מוגשת במרפסת מול הים. הים כאן לא יודע מה זה גל. שלווה.
בעשר וחצי לקחנו את השאטל לצ'אוונג. ירדנו לחוף. חוף יפה ונקי ורחב. החוויה היא לשבת על כיסא נוח ולספוג האווירה. הרוכלים והרוכלות סוחבים מרכולתם. ביצענו גם כאן מספר רכישות. יואב הצליח להתמקח יפה מאוד על זוג משקפיים. מאתיים במקום שלוש מאות וחמישים.
אני והבנים עשינו אופנוע ים. היה מלא אדרנלין וכיף.
קרן השתוקקה לבאקט של שייק. הלכנו כברת דרך עד לארק בר שזה המרכז התוסס של צ'אוונג ושם שתינו מהדלי.
אני פחות מתחבר לשייקים...
אחרי שמיצינו את הרביצה והטבילה בים עשינו מסז' שמנים שזה מסז' רגיל ללא פיתולים כיווצ'וצ'ים וכו'. היה נעים ביותר.
הלכנו ברגל למסעדת בזיליקום שהיא מסעדה עם אוכל ישראלי. שוב, האוכל נטרף.
משם חזרנו למלון. קנייה של מים בסופר ולבריכה.

אחרי הבריכה ירדנו שוב למרכז העיר. סיבוב. רכישות. בננה רוטי. סטארבאקס. אווירה ושאטל חזרה למלון. זה היה אמור להיות יום מנוחה אחד מתוך שלושה שהבטחתי להם... מחר סיור מסביב לאי.

צריך להתרגל לאי הזה. קרן אמרה שלחתונת הכסף נבוא לכאן לחגוג.

יום שישי - 26/7/13 - מצ'יאנג מאי לקוסאמוי

הבוקר קמנו בשש . הסעה אמורה להגיע בשמונה. רק בשמונה ורבע מצאנו את הנהג. נסיעה קצרה לשדה ושוב מצאנו את עצמנו מול התקתוק התאילנדי.
כבר בשמונה ארבעים וחמש היינו אחרי בדיקה בטחונית ואחרי צ'ק אין. עלייה למטוס רק רבע שעה לפני זמן הטיסה. כעבור שעה נחיתה בבנגקוק. איסוף מזוודות ומשם חזרה לטרמינל לקומה ארבע לעשות צ'ק אין לטיסת המשך. טיסת ההמשך עם חברת בנגקוק איירליינס. חברת בוטיק. מה זה אומר ? אין לי מושג. המתנו בטרקלין החביב שלהם שבו מגישים אוכל קל לכל הטסים.
בקיצור המראנו, נחתנו בקוסאמוי. שדה התעופה מצחיק. נראה כמו מהספרים. אין למעשה קירות סגורים למתחם ותחושת הקלילות מתחילה כבר כאן.
כשיוצאים מהאולם יש עמדת מוניות שתמורת 130 באט לאדם לוקחים למלון. נראה לי נדפקנו. נסיעה של חמש דקות גג.

הגענו למלון. קיבלה אותנו הפקידה. שבו כאן רגע. ממלאים פרטים. הזמנו שתי וילות צמודות. המלון מלא אז קבלו שידרוג לוילה עם נוף לים. יש...

יורדים. כן יורדים. לכיוןן החדרים. האמת בתמונות יותר יפה. חם מאוד וצריך להפעיל מזגנים בפול טורבו כדי לקרר. 

ירדנו לבריכה החמודה שצמודה לחוף הפרטי. בגלל שהמלון נמצא בצפון חוף צ'אוונג אז הוא קצת מבודד. כל האקשן נמצא במרחק של חמש דקות נסיעה או חצי שעה הליכה. מי שמחפש רוגע. זה המקום בשבילו.

עלינו לחדרים. אמבטיות ויאללה לעיר. לקחנו סונגטאו ב 200 באט לכולנו. עסק יקר ללכת ולחזור למלון.

ואז זה היכה בנו. הרחוב הראשי של צ'אוונג זה אילת על סטרואידים. רעש וצלצולים וצפצופים. ההיפך הגמור מהשקט של המלון. יש כאן הכל מהכל. אוכל, מסאז'ים, סוכנויות תיירות, שווקים, פאבים. אחרי סיבוב רגלי עצרנו ב Swensens למנת השחיתות היומית. היה טעים..

עצרנו בסוכנות נסיעות מקומית שם הזמנו סיור פרטי ליום ראשון בבוקר. סיור שמקיף את כל האי. נשמע טוב.  בעשר ורבע יש שאטל של המלון חזרה למלון. נסענו. נשפכנו על המיטות עד שבת בתשע בבוקר.

עוד כמה מילים על תאילנד

כמה דברים שמיוחדים כאן:
בחדרים במלון יש פנס חירום.
עט ונייר עדיין כלי העבודה החשובים ביותר. כל הזמנה לאטרקציה בוצעה בפנקס שוברים עם העתק ללקוח והעתק למשרד הנסיעות. הכל כתוב בצורה ברורה.

תמיד מחייכים. תמיד שמחים לשרת.

בנות שבט ההרים שמנסות למכור צפרדע מעץ שכשמחככים מקל על הגב שלהן משמיעות קול שדומה לקרקור.

מוכרים בקוסאמוי בקבוקים של דלק.

הרוכלים שמסתובבים בחוף הים.
Cannot
Am not sure
How much you pay
בירה est שעולה 90 באט במלון בזמן שקוקה קולה ב 7/11 עולה 20.

הבננות הקטנות
הפירות המיוחדים
כשמזמינים פיצה עם עגבניות צריך להגיד fresh tomatoes אחרת תקבל רוטב עגבניות.
הם ממש לא אוהבים צבע עור שחום לכן תראו רבים מהם מכוסים כל הזמן למרות החום הגדול.

טקסי מיטר בקוסאמוי למרות שמו לעולם לא מפעיל מונה. צריך לסכם מחיר מראש. באידור צ'אוונג המחיר הוא 200 באט לכיוון. משתלם אם אתם ארבעה ומעלה. אחרת סונגטאו בחמישים באט עדיף.

אם אתה גבר ורוצה לאמר תודה תאמר קפונקראב
אם את אישה תאמרי קפונקה.
צ'יאנג זה עיר.
צ"אנג זה פיל.
כשיש לך סים מקומי כל פעם שאתה בתנועה אתה מקבל אסאמאס עם המיקום שלך.
הם משוגעים על סמסונג גרנד שזה סמארטפון עם מסך של כמעט שבעה אינץ'.
בקניונים יש איזורי אוכל. קונים כרטיס וטוענים אותו בכסף. משלמים עם הכרטיס ואם נשאר משהו בסוף מקבלים כסף חזרה.
הצליל בכניסה ל 7/11.

יום חמישי - 25/7/13 - מעופו של הגיבון

הבוקר אני וקרן קמנו בחמש ועשרה והתארגנו מהר ליציאה. גולן שרמן שהאתר שלו שימש מדריך כמעט מלא לטיול המליץ על צפייה במתן המנחות לנזירים. מה שקורה זה שהנזירים מהמקדשים יוצאים מהמקדש כל בוקר בין חמש לשבע וחצי לקבל מנחות של אוכל בעיקר מהמקומיים. הם חיים ממה שהם מקבלים כעיקרון. השבוע היה חג בודהיסטי אז קריס, המדריך מיום ראשון אמר שנראה לו שהם לא יצאו כל השבוע. לאקי נתנה שני מקומות שהיא חושבת שהם יצאו בהם. לקחנו טוקטוק לאחד מהם. המקום נמצא ליד אחד משווקי הסחורה הטרייה. מה שקרה זה שאכן ראינו נזירים אבל בודדים ובעיקר ילדים. קנינו לשניים מהם אוכל וזכינו לברכה....
המשכנו להסתובב ואז נהג טוקטוק אמר לנו שכדאי לנסוע ל wua lai road שם יהיו יותר. זה עוד שוק סחורה טרייה. אכן שם היו יותר נזירים והמראה מרשים ומרגש. השוק עצמו "אותנטי". אנחנו היינו התיירים היחידים וכבר בשעה שש ורבע בבוקר היה שוקק חיים כמו אמצע היום. יותר מזה דמיינו שש בבוקר ונציגים של חברת משקה יוגורט או משהו כזה עומדים (שבעה בערך ) עם דוגמיות של המוצר ואחת מהן עם המיקרופון מקשקשת ומקשקשת על המוצר ותכונותיו.. לכו לישון ! השוק עצמו לא לבעלי קיבה רגישה מה שנקרא אבל האווירה אחלה. אחרי כמה דקות קרן כבר היתה צריכה אוויר..

לקחנו סונג טאו (פעם ראשונה ..) - שזה מעין מונית שירות שגם עושה נסיעות פרטיות. הקו האדום בצ'יאנג מאי זה כמו קו חמש בתל אביב - עובר בכל הנקודות החשובות (חברי התל אביביים מגחכים - איזה פרובינציאלי). חזרנו למלון לפני שבע וישנו עד שמונה וחצי.
בעשר וחמישה הגיע הנהג עם עוד שלושה ישראלים ויצאנו לדרך. אה. לאן ? לעשות אומגות בין העצים עם חברת flight of the gibbon. או בקיצור לעשות אומגות. הגיבון הוא לא קוף אלא יונק שאין לו זנב והוא רק נראה כמו קוף.
גם כאן התקתוק התאילנדי בא לידי ביטוי. סדר וארגון מופתיים באווירה קלילה. לכל אורך הדרך יושבי המכונית היו ביחד עם שני מדריכים. אחרי תדריך בטיחות שרובו בעברית יצאנו לדרך. 32 תחנות. 18 אומגות. 1 קפיצת חצי בנג'י ו 2 ירידות סנפלינג. חוויה מעוררת אדרנלין והמון שחרור. את הצעקות של הנשים הישראליות בקבוצות ניתן היה לשמוע עד צ'יאנג מאי. המדריכים שלנו קלילים ומצחיקים. יוסי וקן. מדברים עברית. יודעים את כל השטיקים. למשל אחד דחף את הגברת שהיתה איתנו בקבוצה בהפתעה. היא אמרה לו ברוח טובה אצלנו אומרים : מניאק. והוא אומר לה: now אני להגיד : אויש תנוחי. בקיצור צחוקים. הבחור עובד בזה כבר חמש שנים שישה ימים בשבוע כל יום שתי קבוצות בוקר וצהריים. כיף ??.
נהנינו מאוד מהחוויה. ממליץ לכולם.
אחר כך ארוחת צהריים במקום. לא טעים. אחר כך הסעה לראות איזשהוא מפל. מיותר לגמרי. משם חזרה למלון.
להפתעתי.... קרן נשארה בחדר כל היום ונחה.. לא שופינג לא טיולים. נחה..

אני חזרתי מלא אדרנלין. לקחתי חזרה את הכביסה. מסתבר שזה היה שישה וחצי קילו. הכביסה חוזרת מקופלת וריחנית. אחלה סידור. וגם זול.

החלטנו לצאת כולנן לקניון Central airport Plazza. סיבוב בקומת המזון לא העלה דבר מעניין. המון אוכל מקומי ויפני. בסופו של דבר אכלנו נחשו איפה ? פיצה האט.. נו.
סיבוב קצר נוסף בקניון. קרן והילדים הלכו לקנות נעליים. אני הלכתי לקנות שני סמסונג s3. המחיר לא הכי זול אבל מילא. אחרי החזר המע"מ שאקבל בשדה זה יצא 1700 שח בערך. אבל יש אחריות בינלאומית.
חזרנו לחדר בסונגטאו. עוד קצת אריזות והחלטנו לסיים את היום ואת הביקור בצ'יאנג  מאי במסג' רגליים מפנק. דמיינו חמש תאילנדיות קטנות יושבות מול חמישתנו ומעסות. הפעם לא כאב לי כמו במסאג' התאילנדי. היה מצויין.
חזרה למיטה. השכמה מחר בשש. הסעה לשדה בשמונה. טיסה בעשר.

יום רביעי - 24/7/13 - בין צ'יאנג ראי לצ'יאנג מאי

לאקי אמרה שצריך לצאת בשמונה וחצי כי יש יום עמוס. בקושי היינו במלון הזה דוסיט אבל הוא היה ממש מצויין. איריס שעבדה איתי באורנג' גם היתה במלון אבל התפספסנו.

צ'יאנג מאי פירושו העיר החדשה. צ'יאנג זה עיר. ראי זה איזה מלך או משהו שהעיר על שמו.

יצאנו לדרך כשהתחנה הראשונה היא המקדש הלבן - Wat rong kun. מקדש מרשים שכל כולו לבן המסמן טוהר. האומן שבנה אותו לא אהב את העובדה שיש מנזר מט לנפול בעיר הולדתו ושיש רק נזיר אחד אז הוא החליט לבנות את המונומנט הזה. המקום מאוד מרשים. האומן היה שם בעצמו ואפילו שמח להצטלם איתנו (על רקע מבנה השירותים המוזהב. בחירה מעניינת). מה שהפתיע אותי הוא שבתוך המנזר יש ציורי קיר מודרניים. למשל ציור של בין לאדן מול ג'ורג' בוש, מלחמת הכוכבים, אווטאר, מייקל ג'קסון כמחווה למותו, קונג פו פנדה ועוד. מדמיינים בית כנסת עם כאלו ?..
בקיוסק המקומי טעמתי מיץ ישירות מהקוקוס. לא טעים...
משם נסיעה של שלוש שעות שלאחר שעה וחצי עשינו עצירת התרעננות במקום שנקרא Cabbages and Condoms. כן , מה ששמעתם. זה מעין כפר נופש שהמוטו שלו זה סקס בטוח. פעם היו המון מחלות מין בתאילנד והענין כאן זה להעביר את המסר להשתמש באמצעי מניעה. התמונה של הבובה למטה מציגה דוגמא לשימוש נוסף לקונדומים..

עוד שעה וחצי נסיעה ומגיעים למופע הקופים. שוב מתגנבת התחושה הלא נוחה. קופים מאולפים חלקם קשורים בשלשלאות מבצעים טריקים שונים. הכי כאב לשמוע את הקופים משתעלים מהלחץ של השלשלאות. נחמד אבל מעיק בלב.

נסיעה לממלכת הנמרים לארוחת צהריים. הכי לא טעימה עד כה. כניסה לכלובי הנמרים בתשלום נפרד. בחרנו בנמרים הקטנים. חביב.

משם נסיעה למה שנקרא סיור מפעלים. מפעל משי, מפעל לכה, מפעל מטריות. בכל אחד מראים את תהליך הייצור. מאוד מעניין ומעורר מחשבה מאיפה יש להם סבלנות וכוח לעבודות כל כך מונוטוניות וכל כך קשות..
במפעל המטריות יש אמנים שמציירים על חולצות ועל כל מה שתיתן להם. הבאנו חולצות מהארץ והציורים באמת מדהימים.

משם נסיעה של שעה לדוי סוטהפ שזה המקדש עם הסטופה (כיפה אם תרצו) הכי גדולה איפשהוא. במעלה 207 מדרגות לבעלי הכושר (אני וטל ) או מעלית לאחרים נמצא מקדש יפה ומרשים. יש גם תצפית נוף מאוד יפה על כל איזור צ'יאנג מאי. במקדש קיבלנו ברכה מנזיר והסתובבנו כעשרים דקות. גם נחמד. מה שהרשים אותי היה שלפני שעלינו ולמרות שהשמש זרחה, לאקי אמרה שכדאי שניקח מטריות כי היא מרגישה שירד גשם. אחרי עשרים דקות אכן הגיע הגשם...

אחר כך חזרה למלון ופרידה נרגשת מלאקי. החלפנו פרטים ואנחנו כבר חברים בפייסבוק. בהחלט אמליץ עליה.

קיבלנו הפעם חדרים בקומה החמש עשרה במקום  בשתיים עשרה. רצפת פרקט במקום שטיח. פחות חמים.

החברים רעבים אז הלכנו למרכז למטייל לאכול אוכל שהם מכירים. בדרך נתנו שק כביסה אצל ישראל 669 שהוא לדבריו סוכן הנסיעות הישראלי  הראשון בצ'יאנג מאי. הוא נמצא ליד בית חב"ד. חפר לנו יופי..
אכלנו שניצל, צ'יפס, ספגטי בולונז, חומוס, פיתה, שיפודים ואני אכלתי פאד תאי... היה משביע.

משם קרן וירדן חזרו למלון. אני ויואב וטל המשכנו לשוק הלילה. הפעם גילינו איזורים שלא ראינו בערב הראשון.הרוב היה מקורה כך שזה פתרון גם לשעות גשם. הרבה יותר נחמד. רכשתי עוד שתי חולצות מקוריות.... ותחתונים. יואב וטל רכשו כובעים. יואב כבר למד את דרך המיקוח. לטל קשה כי היא מרחמת עליהם...היה שם תיק מקש שהמוכרת דרשה חמש מאות חמישים וטל לא הצליחה להוריד את המחיר. לא רכשנו ועד סוף הטיול לא מצאנו כדוגמתו. כל הטיול נהרס בגלל זה לטענת טל..

עשינו מטווח אקדח אוויר וספא דגים וראינו לראשונה חבורת ליידי בויז. הייתם צריכים לראות את המבט בעיניו של יואב...
קינוח בבננה רוטי. הפעם בלי נוטלה. פחות טעים.
זהו. חזרה למלון עם טוקטוק ויאללה למיטות. מחר ( היום ) אני וקרן קמים בחמש ורבע לראות את מתן המנחות לנזירים....