הבוקר אני וקרן קמנו בחמש ועשרה והתארגנו מהר ליציאה. גולן שרמן שהאתר שלו שימש מדריך כמעט מלא לטיול המליץ על צפייה במתן המנחות לנזירים. מה שקורה זה שהנזירים מהמקדשים יוצאים מהמקדש כל בוקר בין חמש לשבע וחצי לקבל מנחות של אוכל בעיקר מהמקומיים. הם חיים ממה שהם מקבלים כעיקרון. השבוע היה חג בודהיסטי אז קריס, המדריך מיום ראשון אמר שנראה לו שהם לא יצאו כל השבוע. לאקי נתנה שני מקומות שהיא חושבת שהם יצאו בהם. לקחנו טוקטוק לאחד מהם. המקום נמצא ליד אחד משווקי הסחורה הטרייה. מה שקרה זה שאכן ראינו נזירים אבל בודדים ובעיקר ילדים. קנינו לשניים מהם אוכל וזכינו לברכה....
המשכנו להסתובב ואז נהג טוקטוק אמר לנו שכדאי לנסוע ל wua lai road שם יהיו יותר. זה עוד שוק סחורה טרייה. אכן שם היו יותר נזירים והמראה מרשים ומרגש. השוק עצמו "אותנטי". אנחנו היינו התיירים היחידים וכבר בשעה שש ורבע בבוקר היה שוקק חיים כמו אמצע היום. יותר מזה דמיינו שש בבוקר ונציגים של חברת משקה יוגורט או משהו כזה עומדים (שבעה בערך ) עם דוגמיות של המוצר ואחת מהן עם המיקרופון מקשקשת ומקשקשת על המוצר ותכונותיו.. לכו לישון ! השוק עצמו לא לבעלי קיבה רגישה מה שנקרא אבל האווירה אחלה. אחרי כמה דקות קרן כבר היתה צריכה אוויר..
לקחנו סונג טאו (פעם ראשונה ..) - שזה מעין מונית שירות שגם עושה נסיעות פרטיות. הקו האדום בצ'יאנג מאי זה כמו קו חמש בתל אביב - עובר בכל הנקודות החשובות (חברי התל אביביים מגחכים - איזה פרובינציאלי). חזרנו למלון לפני שבע וישנו עד שמונה וחצי.
בעשר וחמישה הגיע הנהג עם עוד שלושה ישראלים ויצאנו לדרך. אה. לאן ? לעשות אומגות בין העצים עם חברת flight of the gibbon. או בקיצור לעשות אומגות. הגיבון הוא לא קוף אלא יונק שאין לו זנב והוא רק נראה כמו קוף.
גם כאן התקתוק התאילנדי בא לידי ביטוי. סדר וארגון מופתיים באווירה קלילה. לכל אורך הדרך יושבי המכונית היו ביחד עם שני מדריכים. אחרי תדריך בטיחות שרובו בעברית יצאנו לדרך. 32 תחנות. 18 אומגות. 1 קפיצת חצי בנג'י ו 2 ירידות סנפלינג. חוויה מעוררת אדרנלין והמון שחרור. את הצעקות של הנשים הישראליות בקבוצות ניתן היה לשמוע עד צ'יאנג מאי. המדריכים שלנו קלילים ומצחיקים. יוסי וקן. מדברים עברית. יודעים את כל השטיקים. למשל אחד דחף את הגברת שהיתה איתנו בקבוצה בהפתעה. היא אמרה לו ברוח טובה אצלנו אומרים : מניאק. והוא אומר לה: now אני להגיד : אויש תנוחי. בקיצור צחוקים. הבחור עובד בזה כבר חמש שנים שישה ימים בשבוע כל יום שתי קבוצות בוקר וצהריים. כיף ??.
נהנינו מאוד מהחוויה. ממליץ לכולם.
אחר כך ארוחת צהריים במקום. לא טעים. אחר כך הסעה לראות איזשהוא מפל. מיותר לגמרי. משם חזרה למלון.
להפתעתי.... קרן נשארה בחדר כל היום ונחה.. לא שופינג לא טיולים. נחה..
אני חזרתי מלא אדרנלין. לקחתי חזרה את הכביסה. מסתבר שזה היה שישה וחצי קילו. הכביסה חוזרת מקופלת וריחנית. אחלה סידור. וגם זול.
החלטנו לצאת כולנן לקניון Central airport Plazza. סיבוב בקומת המזון לא העלה דבר מעניין. המון אוכל מקומי ויפני. בסופו של דבר אכלנו נחשו איפה ? פיצה האט.. נו.
סיבוב קצר נוסף בקניון. קרן והילדים הלכו לקנות נעליים. אני הלכתי לקנות שני סמסונג s3. המחיר לא הכי זול אבל מילא. אחרי החזר המע"מ שאקבל בשדה זה יצא 1700 שח בערך. אבל יש אחריות בינלאומית.
חזרנו לחדר בסונגטאו. עוד קצת אריזות והחלטנו לסיים את היום ואת הביקור בצ'יאנג מאי במסג' רגליים מפנק. דמיינו חמש תאילנדיות קטנות יושבות מול חמישתנו ומעסות. הפעם לא כאב לי כמו במסאג' התאילנדי. היה מצויין.
חזרה למיטה. השכמה מחר בשש. הסעה לשדה בשמונה. טיסה בעשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה