קצת הגיגים לפני העדכון. סך הכל ארבעה ימים עברו ואפשר לאמר שאפשר לתמצת את המשיכה והרצון לחזור לפה. הכל זמין. הכל זול. הכל מתוקתק. זאת הסיבה שצעירים ומשפחות באות לכאן בהמוניהן. מובן שבכל חור שומעים את הקולניות וההמולה שמתלווים לישראלים. אבל זה המחיר...
אז.. הבוקר קמנו וסיימנו האריזה. ארוחת בוקר טעימה. פחות עמוס מאתמול. שמונה וחצי בול מגיעה המדריכה המקסימה שלנו ששמה lucky. השם המלא הוא wilailuck אבל היא קיצרה ל lucky. הנהג שמו קאי שקט ויעיל. הקונספט של מדריך מקומי , נהג ומיני ואן נראה כמו שילוב מושלם למשפחות מטייילות. מעמיסים מזוודה קטנה לשלושה ימים. משאירים את הגדולות במלון - גם כאן הם מורגלים ומתוקתקים. התהליך מאוד ברור ומסודר. בכלל במלון יש המון אנשי צוות בכל מקום. בכל רגע נתון משהו כמuו שמונה עד עשרה פקידי קבלה. ביציאה לפחות שניים שפותחים את הדלתות. בחדר אוכל נחילים של מלצרים שכאילו קוראים את המחשבות שלך ומופיעים ונעלמים בדיוק מתי שצריך. בקיצור יעילים. מצד שני שנייה לפני שיוצאים לדרך קופץ אחד מעובדי המלון ואומר למדריכה שבחדר שעזבנו חסרים שלושה זוגות נעלי בית. אתם יודעים - אלו שמחלקים בבתי מלון. מאחר והשתמשנו בהן לקחנו אותם איתנו במזוודות. מסתבר שהם לשימוש בחדר בלבד. אם רוצים לקחת צריך לשלם. מצחיקים. לא ? תרבות ישראלית קלוקלת ?.
אז.. הבוקר קמנו וסיימנו האריזה. ארוחת בוקר טעימה. פחות עמוס מאתמול. שמונה וחצי בול מגיעה המדריכה המקסימה שלנו ששמה lucky. השם המלא הוא wilailuck אבל היא קיצרה ל lucky. הנהג שמו קאי שקט ויעיל. הקונספט של מדריך מקומי , נהג ומיני ואן נראה כמו שילוב מושלם למשפחות מטייילות. מעמיסים מזוודה קטנה לשלושה ימים. משאירים את הגדולות במלון - גם כאן הם מורגלים ומתוקתקים. התהליך מאוד ברור ומסודר. בכלל במלון יש המון אנשי צוות בכל מקום. בכל רגע נתון משהו כמuו שמונה עד עשרה פקידי קבלה. ביציאה לפחות שניים שפותחים את הדלתות. בחדר אוכל נחילים של מלצרים שכאילו קוראים את המחשבות שלך ומופיעים ונעלמים בדיוק מתי שצריך. בקיצור יעילים. מצד שני שנייה לפני שיוצאים לדרך קופץ אחד מעובדי המלון ואומר למדריכה שבחדר שעזבנו חסרים שלושה זוגות נעלי בית. אתם יודעים - אלו שמחלקים בבתי מלון. מאחר והשתמשנו בהן לקחנו אותם איתנו במזוודות. מסתבר שהם לשימוש בחדר בלבד. אם רוצים לקחת צריך לשלם. מצחיקים. לא ? תרבות ישראלית קלוקלת ?.
אז יוצאים לדרך. הגברת לאקי בת 35 ורווקה. היא גידלה את אחותה ועכשיו מגדלת את הבת של אחותה. לא רוצה ילדים משלה. רק לאחרונה התחילה לעבוד עם ישראלים. היא מדריכה מוסמכת לכל תאילנד. יש מדריכים שמוסמכים לאיזור מסויים ואת זה מגלים לפי הצבע של תעודת המדריך. כחול זה לכל תאילנד. ורוד רק לצפון.
אחרי כל זה נסענו לחוות סחלבים ופרפרים. קיבלנו הסבר על תהליך הגידול של הסחלב. ראינו קצת פרפרים והרבה סחלבים. יש 440 סוגים למי שהתעניין. פארק אוטופיה בארץ יותר מרשים.. משם נסענו למחנה הפילים מה טאנג. צפינו במופע הפילים המפורסם. רכבנו על עגלת שוורים. רכבנו על פילים ושטנו ברפסודה בנהר. סך הכל נחמד אבל התחושה היא של מיסחור יתר ואיזה שהוא סוג של ניצול של בעלי החיים וגם של העובדים עצמם. לא יודע. תחושה מוזרה. במהלך הרכיבה על הפילים המאהוט שזה הבעלים של הפיל התחיל לשיר בעברית ובכלל מסביב כשזיהו שאנחנו ישראלים התחילו עם העברית השבורה: "מכבי זונה", "הפועל מוצצת", "אל המעיין" וכו'. שוב תחושה לא נעימה. החבר'ה שהובילו אותנו היו מתורגלים מאוד. יש נקודות שבהן עוצרים להצטלם. יש נקודות שבהן קונים בננות וקני סוכר להאכיל את החיות. הכל תיירותי !
בדרך חזרה גילינו שהנייד של ירדן אבד. שעתיים של דכאון וחזרה לשגרה... משם נסענו לאיזור מעיינות חמים שם יש את ה"גייזר הכי גבוה בתאילנד". אפשר כמובן לקנות ביצים ולהרתיח אותן במים. לאקי שלנו לקחה אותנו לבית קפה שבתוכו אפשר לשתות קפה או משקה קר תוך כדי שהרגליים טובלות במים החמים. אהבתי.
משם נסענו למלון דוסיט המפואר. קרן והילדים נכנסו לחדרים. אני ולאקי (מזל בפיה של קרן) וקאי מסענו לסיבוב קניונים בניסיון למצוא סמסונג במחירים סבירים. לא הצלחנו. יש המון יד שנייה והמון מכשירים מסוג MEGA או GRAND (ענקיים). הפסיקו למכור שם S2 בגלל בעיות סוללה ??
אחר כך הלכנו לשוק הלילה. לפני השוק היינו רעבים אז נכנסו ל Pizza Company. היה מאוד מאוד טעים. בסגנון פיצה האט. שתי פיצות ושתייה וצ'יפס ולחם בייקון ותוספות לפיצות ב 1,000 באט. נחשב יקר כאן...
פיצה קומפני נמצא מול הכניסה לשוק אז נכנסנו. הספקנו לראות ארבעה דוכנים בדיוק כשהתחיל לרדת גשם זלעפות. חלק מהדוכנים כבר סגרו את הבאסטה ואנחנו חיכינו שיירגע. אחרי רבע שעה שלא נרגע רצנו לתפוס מחסה בSwensen's שזה גן עדן לחובבי המתוק. כל סוג של גלידה וקצפת ופירות ושוקולד ומה לא. הכל מעוצב בצורה מגרה.. וכמובן לא יקר. טרפנו בשקיקה וכבר נהיה מאוחר. לקחנו הפעם שני טוקטוקים חזרה למלון מטעמי בטיחות...
זהו. עוד יום חלף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה